גיליון מספר
450 זה לא עניין של מה בכך, ולכבוד המספר הכמעט עגול הזה השתדלנו להביא כתבות שמחות יותר, כי זה לא עוד גיליון. אז תמצאו כאן סיקור ענק של אירוע הספורט הגדול של השנה – 100 שנים למרוץ
24 השעות של לה מאן, וכשאני אומר סיקור ענק, אני מתכוון להיסטוריה, לכללים, לשיאים, לאווירה, לסיקור המירוץ עצמו ולשאר הגיגים. פורשה ציינה 75 שנים להיווסדה ו-60 שנים ל-911, הגענו שוב לפסטיבל המהירות של גוודווד, שחגג 30 שנים, גם חצינו את ירדן עם דיפנדר של לנד רובר שגם היא חגגה 75 שנים. ואנחנו כאן לספר על הכל.
צילום: FIA
מרוץ 24 השעות של לה מאן
אווירה. אם נשווה את האירוע בלה מאן ל'פסטיבל המהירות של גוודווד', הרי שכאן ההפנינג פחות מוצלח. מפוזר מאוד, עקב המסלול הארוך משמעותית, 13.6 קילומטר. כל דבר זה שאטל, או שתשכרו אופניים. שזה 150 אירו לכל האירוע, לא מעט. בכל מקרה, יש דוכני ביגוד, תמונות, סתם מרצ'נדייז. הכל אגב, כמו בגוודווד.
את החוויה המוטורית האמתית שלנו, חווינו בנסיעה ברכבת, כזאת שמובילה ילדים בלונה פארק. זה למעשה השאטל שלנו. ולמעט בלימת חירום של אותה "רכבת" הכל היה אחלה. הבלימה אגב, לא קרתה כי בטעות דרסנו מישהו, כמו שחלק מהיושבים חשבו, מסתבר שהנהג העלה חבר שלו שיישב לידו. ככה זה, קומבינות יש בכל מקום.
צילום: FIA
יום המרוץ. התמקמנו באחד המקומות הטובים ביותר בישורת, בכדי לחוות מעט היסטוריה טרום ההזנקה. לצד ימין של המסלול, בקצה העליון של הטריבונה, משקיפים על כל הישורת וגם על העיקול הראשון. וזה משתלם. סיבוב ראווה של מנצחות הלה מאן משלל השנים, עם נציגויות מפורשה ועד לאותה מאזדה 787B כתומה-ירוקה שניסתה לתת בגז, להאיץ ולהשמיע לקהל את אותה צווחת מנוע וונקל שרץ לאי אילו סל"דים, ולסחוט מחיאות כפיים. מה רבה האכזבה, שכן אלו שלפניה סירסו את אותו הרצון. מעשה אצילי זה לא נעלם מעיני הקהל שהגיב במחיאות כפיים על אותו הרצון.
כך, חלפו ובאו שאר מכוניות מיוחסות ואת הבלגן קטע רחש מחריש אוזניים של ארבעה מנועי סילון שמחוברים לצמד מטוסי דאסו רפאלה, עילית חיל האוויר הצרפתי, העניק מעט פרופורציות בכל הנוגע לעוצמה ודציבלים.
צילום: NASCAR
כחצי שעה לפני הזינוק התיישבתי במושב השמור לי. ממש בראש הזינוק, בנקודה הכי גבוהה. חלום. השכנים הציעו לי אטמי אוזניים. סירבתי בנימוס. הציעו שוב. שוב סירבתי. ושוב הציעו. ניסו להסביר לי שזה רועש מאוד. ניסיתי להסביר להם שב'פסטיבל המכונית של גודווד' הייתי יחד עם כעשרים מכוניות F1 משלל השנים, שמריצים טורים לשמיים. וכשאני אומר יחד, הכוונה למרחק של מטר בין ברך לחרטום. כזה קרוב.
בקיצור, הזינוק היה רועש, אבל כנראה שאירופאים רגישים באוזניים יותר מישראלי שרגיל לצעקות.
צילום: FIA
משקל נמוך, אבל היו שם קודם
אחד מאתרי התצוגה בלה מאן, היה של בוש ועמדה שם מכונית ספורט של היצרנית דלארה. למי שלא יודע, דלארה היא יצרנית מרכבים, בעיקר כאלה של מכוניות מרוץ, והיא הגדולה מסוגה בעולם. לפני מספר שנים היא הוציאה לאור רכב ספורט משלה שנקרא 'סטרדלה'. מפה לשם, הסיפור היה משקל, וזה אומר 980 קילו בלבד. את כלום המשקל הזה, הזיז מנוע לא אקזוטי אך יעיל מבית פורד, טורבו–בנזין בנפח 2.3 ליטר. והם התפארו במשקל נמוך, כזה שמוביל לכך שלא יהיו דלתות או מנגנוני דלתות – החלונות עולים מעלה וזה הסימן שלכם לזנק לתוך המכונית ולנסוע או לנהוג, תלוי כמה שפר עליכם מזלכם. והפרונט כולו מקשה אחת של סיבי פחמן, כשכל הטררארם הזה כדי להגיע למשקל נמוך רק בכמאה קילו וקצת ממקלארן F1 מנוחתה עדן. כשהאחרונה עוד אכלסה מנוע V12 בנפח 6.0 ליטר. וזה אולי מסביר כמה האחרונה הקדימה את זמנה.
מפה לשם. החבר'ה מבוש חשמלו את הרכב ואני לא יודע מה דעתי על זה.
אני יודע, לפני שנה בדיוק אמרתי שלא אגיע 'לפסטיבל המהירות של גודווד' כי מיציתי. אבל הנה, הייתי גם השנה; קל לפתות אותי בדברים כאלה.
צילום: Goodwood
